רינה לבנון היא תושבת קיבוץ כפר בלום שבגליל העליון. בוגרת לימודי תרבות עברית, מחול ותיאטרון. אשת חינוך, מנחת קבוצות, כותבת ועורכת טקסי חיים יהודיים-ישראליים במסגרת "הויה-טקס ישראלי". ניהלה את מחלקת החינוך של בינ"ה ואת תוכנית "כזה ראה וחדש" של התנועה הקיבוצית. מלמדת תכנים של זהות יהודית חילונית ותרבות עברית במכינות קדם צבאיות ובמקומות נוספים.
נשואה לארנון, אם לאוריה, לתמרה ולזהרה.
אשת חינוך, מנחת קבוצות וכותבת. מנהלת מחלקת החינוך של בינה ומורה בישיבה החילונית בתל אביב. בוגרת לימודי תרבות עברית, מחול ותיאטרון. פעלה כיוצרת עצמאית וחברה בקבוצות תיאטרון ואימפרוביזציה שונות, וכן כעיתונאית ומבקרת בתחום אמנות הבמה. ילידת קיבוץ כפר בלום שבגליל העליון. נשואה לארנון, אם לאוריה, לתמרה ולזהרה. מתגוררת בכפר ביל"ו ומתעתדת לבנות את ביתה בכפר בלום.
איך הגעת לערוך חתונות?
אל עולם החתונות הגעתי די במקרה. חברתי הטובה ביותר החליטה להתחתן עם בחיר ליבה, ופנתה אלי, כמי שעוסקת ביהדות חילונית, פתוחה ופלורליסטית, בכדי שאכתוב ואערוך עבורם את הטקס. הבקשה הפשוטה הזו הובילה אותי אל מסע שלם של מחקר, כתיבה ויצירה.
מאז ערכתי לא מעט חתונות, ובכל אחת מהן גיליתי מחדש את טקס החתונה היהודי, על כל גדולתו, יופיו, כוחו, וגם– על חולשותיו והאנכרוניזם העלול לאפוף אותו, כאשר זוגות ישראליים עכשווים נאלצים לערוך אותו היום, בדיוק כפי שקפא בזמן לפני מאות שנים, בועה של מציאות שכבר מזמן חלפה. גיליתי עד כמה חשובה ומרגשת יכולה להיות העבודה עם בנות ובני זוג, שמחפשים את הדרך להתחתן בטקס שמייצג באמת את האופן שבו הם חיים, חושבים, צוחקים וחולמים, בתוך המציאות הישראלית היום, עם כלב אחד או שני חתולים, בדרך כלל בדירה שכורה.
טקס החתונה שאנחנו בונים ביחד משקף את היום- יום שלהם, את הדרך שעברו ביחד, את האהבה- וגם את המסורת והתרבות היהודית, על כל היופי שבה. עם הזוגות האלו אני שמחה ליצור, בכל פעם מחדש, טקס יהודי שיוויוני, שהם ומשפחותיהם מרגישים בתוכו בבית, ומוצאים בו את מקומם. כאן מתחיל המסע.
קרן ואוהד מספרים
כשהחלטנו להתחתן היה לשנינו ברור שמוסד הרבנות לא מדבר אלינו, חוסר השוויון, ההתנהלות עליה שמענו מחברים שכן בחרו לעבור דרכו, הכפייה הדתית שאנו מרגישים בנושא בנושא- בקיצור ידענו מה לא אבל עוד לא ידענו מה כן. ביררנו הן על ההשלכות העתידיות שלא להיות רשומים כנשואים בתעודת זהות (גם חתונה אזרחית היא אותה גברת בשינוי אדרת מבחינתנו, הרי כל עוד לרבנות יש מונפול על הגירושין מבחינתנו יש למדינה ישראל עוד דרך ארוכה לעשות בנושא הפרדת דת ומדינה).
כשהחלטנו שיותר חשוב לנו טקס ממשעותי, תהליך שמסמל מי אנחנו ומה הערכים שאנחנו בוחרים להכניס לזוגיות ולחיים שלנו, מאשר מילה שכן או לא כתובה בתעודת זהות- פנינו לארגון הוויה ומכאן החלה דרך מדהימה של למידה, גילוי ויצירת ההסכם הזוגי שלנו. בהמלצת המשרד נפגשנו לפגישת הכרות עם רינה לבנון שמייד כבשה אותנו בחיוביות ובנעימות שלה ובפגישה השניה כבר התחלנו ללמוד ביחד את הטקס המסורתי, להבין אותו לעומקו ומתוך כך לבחור איזה חלקים אנחנו מתחברים אליהם מבחינת המסורת והתרבות היהודית (והיו המון כאלה), ומה אנחנו מבקשים לשנות כך שהטקס יהיה שיוויני וידבר בשפה שלנו.
לקראת הפגישה השניה נתבקשנו לנסח יחד בבית את העקרונות שחשוב לנו שיופיע בכתובה- תהליך כתיבה משותף זה היה מאוד משמעותי ואף מאתגר עבורנו והגענו לדבר על נושאים שראוי שכל זוג ידבר לפני שהוא קושר את חייו ביחד. רינה לקחת את הדברים שכתבנו ובנתה עבורנו טקס שלהרגשתנו לא יכל לשקף את מי שאנחנו ואת מה שביקשנו לעשות באקט החתונה בצורה טובה יותר.
רינה עבדה איתנו גם הרבה מעבר לשתי הפגשיות שהגדרנו בהתחלה- במיילים, בטלפון, בסקייפ, יומיים לפני החתונה ביקשתי שנערוך הרצה של החופה כדי לתזמן אותה- על הכל ענתה רינה בחיוב עם תחושת נתינה אמיתית. הכתובה שכתבנו קיבלה עיצוב יפייפה והיא כבר ממוסגרת ותלויה אצלנו בסלון, כתזכורת ליום המיוחד ולהצהרת הכוונות שלנו. לסיכום, מעבר לשמחה הגדולה של המסיבה, החשיבות של בחירת המקום, האוכל, הבר, בעניינו העיקר בחתונה זה טקס החופה. זו הסיבה שלשמה התכנסנו ולכן כדאי להשקיע בחלק הזה את מירב האנרגיות והמחשבה כי התוצאה ניכרת, גם לנו בני הזוג וגם לכל מי שנכח בחופה שלנו. האורחים לא הפסיקו לפרגן על הטקס המענין המיוחד והאישי, לאורך כל החופה כל הקהל שלנו (יותר מ-300 איש) הקשיב, ראינו כל כך הרבה עיניים רוטובות אחרי החופה שידענו שכנראה עשינו משהו נכון.
תודה ענקית לארגון הוויה שאיפשר לנו לעשות את הדרך המשמעותית הזו ביחד ובעיקר לרינה לבנון שהיה לנו לעונג ולכבוד שהיא זו שחיתנה אותנו. ממליצים בחום ומכל הלב!
(פורסם באתר מתחתנים)
שקמה ורם מספרים
כמה מילים על רינה לבנון..
אליסה ועופר מספרים
