מאמרים

חתונה דתית: סחר בנשים

חתונה דתית: סחר בנשים

אברום בורג

הרבה דיבורים על חתונות ונישואים ממלאים בימים אלה את סדר היום הציבורי. רבני צהר, שהם תמיד מתוקים מדבש, משווקים חתונות עם מאור פנים. נציגי החרדים ממש מודאגים מעתידו המשפחתי של העם היהודי, הבית היהודי מתמקד בביורוקרטיה של החתונה ופותח אזורי רישום, כמו כדי לפתוח את השוק הרבני לתחרות הפרועה בין השמרנים לקנאים. ובינתיים נציגי הציבור החילוני מפטפטים את עצמם לדעת על מגוון לא מובן של בריתות וזוגיות. כל הצעדים האלה הם צעדי שווא. פסיעות מרהיבות, הצידה.


 למשמע הרטוריקה היוקדת של הדוברים קשה להשתחרר מהמחשבה האבסורדית הבאה: האם ייתכן שאיש מהם ומקרוביהם מעולם לא התחתן ולא הקים משפחה בישראל? האם זה אפשרי שהם גם לא מכירים מישהו שפירק את משפחתו והתגרש? כל השיחה הפוליטית הזאת היא שיחת רמייה גדולה. אמת, יש בעיות חמורות עם הממשקים הלא ידידותיים של פקידי הדת ברבנות הראשית, אבל זאת לא הבעיה הקשה ביותר. וכן – אפלה ואיפול גדולים אופפים את רשימות מנועי החיתון ופסולי החיתון בישראל, ואסור לטעות: יש כבר רשימות כאלה, שחורות וסודיות. לכן ההפחדה בדבר קיומן של רשימות יוחסין היא הפחדה בדחלילי קש.


 האמת חייבת להיאמר: שתי בעיות יסוד מהוות את המסגרת לכל "שמחת החתונות" שקפצה עלינו באחרונה. האחת היא היותה של ישראל מדינה דתית, שאין בה חוקה שתבטיח את חירויות היחיד מפני גחמתו של הממסד הדתי. מדינה שאין בה הפרדה כלשהי בין דת למדינה, ובין רב לריבון (במובן שהרבנות היא הריבונות האמיתית של הזהות והאזרחות היהודית). השנייה היא, מקומה של האשה בחיינו.

על סוגיות דת ומדינה נכתב כבר הרבה במקומותינו, ובאופן אישי אין לי ספק שהפרדה מוחלטת שכזאת בוא תבוא. אני רק לא יודע אם היא תבוא לפני שפיכות הדמים של מלחמת האזרחים או אחריה. על מעמדה של האשה בחתונה היהודית לא שוחחנו די, אולי לא דיברנו כלל.


 החתונה הדתית, אפילו במתכונתה הרבנית והאורתודוקסית, יכולה להיות מלאת שמחה; רגע של אושר נפלא. אבל מאום, ממש כלום, לא יכול להסתיר את האמת המרה: החתונה היהודית במתכונתה הרבנית – מצהר ועד בני ברק – היא פשוט סחר בנשים. כן, כן. כשהרב מורה לחתן לחזור אחריו ולומר ״הרי את מקודשת לי בטבעת זו", הוא הופך אותו לסוחר. עם הטבעת ״ששווה פרוטה״ הגבר היהודי קונה את המיניות של האשה מידי אביה. ומכאן גם התואר החדש שהוא נושא מרגע זה ואילך: מחבר ואוהב, מחתן ומחזר, הוא הופך ל״בעל״. הוא הבעלים והיא החפץ, הוא הבועל והיא רכושו. כך נפתחת מסכת קידושין היהודית ״בשלוש דרכים האשה נקנית״. הוא הקונה והיא הקניין, ואין כאן מקום לטעות.


 לכן אסור להתחתן אצלם. לא משום שהם לא נחמדים (ורובם אכן כאלה), ולא משום שהגירושים אצלם הם גיהנום בכלל וגיהנום לנשים בפרט. אסור להתחתן אצלם משום שהטקס, שמעטים שמים לב לתכניו, הוא טקס פסול מעיקרו, שמחייב שידוד מערכות מוחלט. אסור להקים משפחה על היסודות האלה. משפחה חדשה בישראל חייבת להיות מוקמת על בסיס של שוויון בין גבר לאשה, על העדר מוחלט של קניין ובעלות של מי מבני הזוג, על מחויבות הדדית, ולא על דומיננטיות גברית וכניעות נשית מצייתת.


 מי מכם ששוקל להינשא ולהקים בית חדש ומשפחה, טוב לו שישאל את מסדר החופה והקידושין מהו מקומה של האשה. אם לדעתו מקומה כמסורת ישראל, תברחו משם. ואם מקומה שווה ומוערך, תנו לאהבה לדבר. גם אם יעמידו לדין אותי ואת חברי בארגון הוויה על שאנחנו עורכים טקסי נישואים (ואני מזמין את כל המעוניין בכך לתבוע אותי), לא נפסיק. עד שיסתיים הסחר היהודי בנשים ביום חתונתן וביום שמחת ליבן.

פורסם בהארץ, 22.11.13