אני עדי, מנחת קבוצות, אקטיביסטית ישראלית. מאוהבת+2, חיה בין ת"א לירושלים. אוהבת מאוד את הים, מוזיקה, מוזיאונים ועיצוב. לאחרונה התפתח בי רצון עז לשמור על העולם שלנו, ולכן אני עושה מאמצים להמעיט בפסולת ובקניות (פרט ליד שניה).
מה שנותן לי תקווה בימים אלה זה ללוות מנהלי בתי ספר שחולמים על חינוך טוב יותר, ולערוך חתונות.
איך הייתי מתארת את הטקסים שלי:
הטקסים שלי הם קודם כל רגשיים: מעלים קצת צחוק, שמחה, געגוע ועוד.
אני משתדלת לא להכביר במילים, ולכן לרוב משתמשת בציטוטים קצרים משירים (שהזוג בוחר) או כותבת קטע קצר על הזוג וההיכרות שלו באופן משעשע.
אני מכניסה קטעים מהמסורת היהודית רק לפי מה שהזוג רוצה- ולכן החתונות שלי ממוקמות על ציר מחילוניות מאוד למסורתיות מאוד.
יש רק שני דברים קבועים בטקסים שלי, שהזוגות שלי יודעים מראש: הראשון הוא שאני מתעקשת שהאישה תדבר בחתונה, גם אם משפט אחד, כדי לעשות תיקון להשתקת נשים, והשני הוא שהטקס חייב להיות קצר עד בינוני- כלומר לא עולה על 20 דקות, והסיבה לכך היא שמניסיוני, הקהל מאבד קשב אחרי 20 דק’, מתחיל לדבר, ונוצר מצב מביך עבור הזוג.
למה אני עורכת טקסים בהויה:
מעל הכל אני פריקית של חתונות. אני בוכה סדרתית בחופות של חברים, וצופה הדוקה של חתונמי…
בעומק של הדברים, זה מתקשר לכך שגדלתי במשפחה דתית ומסורתית, וכבר בנעוריי הרגשתי שהכפיה הדתית חונקת אותי, ולכן והתרחקתי מאוד מהיהדות. ככל שהתבגרתי, ולאחר שנולדו לי ילדיי שאלתי את עצמי מה המקום הנכון של היהדות בחיי, ומה הייתי רוצה להעביר לילדיי מהמסורת.
גיליתי שכאשר אני מנתקת את היהדות מההלכה, אני נשארת עם תרבות עשירה, מרגשת, ישראלית מאוד, שחשוב לי ונעים לי לקיים.
בנוסף, אני רואה בעצמי פמיניסטית שיש לה שליחות לתת לנשים מקום שווה בעולם הזה, והחתונה היא רגע מכונן בחיי האישה והזוג.
כנראה שכל אלה ביחד גורמים לי להעריך את ההזדמנות לכתוב ולערוך טקסים לזוגות ישראלים, שרוצים לבחור לעצמם את הטקס, את רמת המסורתיות שלו, ולהינות מטקס שיוויוני שמבטא את הערכים הבסיסיים שלהם.
חתונה שזכורה לי במיוחד:
החתונה הראשונה שלי הגיעה אלי דרך חברה, שביקשה שאערוך טקס לידיד שלה שהתאהב באישה סינית ועבר לגור איתה בסין. הוא ביקש להגיע לארץ “לשבור כוס”, אבל אף גורם לא הסכים לערוך עבורם את הטקס. אז עוד לא הייתי עורכת טקסים, אבל החלטתי להיעתר לאתגר. נפעמתי מהמעמד ומהאפשרות לתת ליהודי חילוני שעזב את הארץ לקיים את הטקס שלו, ולהבטיח שלא ישכח את ירושלים. השמחה של הזוג והמשפחות מהטקס הצנוע אך מרגש שערכנו הייתה כל כך גדולה, שביקשתי מהויה לקבל אותי לערוך טקסים באופן קבוע. לשמחתי התקבלתי ואני מכורה עד היום לשמחה ולמשמעות.
כמה מילים מהזוגות שלי:
