עמיחי חסון
אברום בורג, יושב ראש הכנסת לשעבר וסופר ואיש עסקים בהווה, רצה במשך שנים להשיא זוגות בטקסי חתונה אלטרנטיביים, אבל הרגיש שהוא פסול מלעשות זאת. "לא פסול בגלל שאני לא רב", הוא מבהיר, "הרי כל העניין הוא להציב אלטרנטיבה לרבנות. הרגשתי פסול כי הילדים שלי עוד לא התחתנו, ולא רציתי ליצור מראית עין שכאילו לילדים שלי אני נותן הכשר 'גלאט כושר' רבני, ולאנשים אחרים דבר שונה. לא רציתי שיהיה פער".
אז החתונה הראשונה שעשית היתה של הילד שלך?
"כן, של הבת שלי, אצלנו בבית. חשוב להגיד שהרצון בא ממנה. אחר כך עשיתי גם את טקס החתונה של הבן שלי, ומאז בעצם אני עורך טקסי חתונת. אני מקבל מאות פניות לחתן בשנה ומצליח לעשות רק כ-80 חתונות – פשוט כי אני לא יכול להספיק יותר. באופן עקרוני, אני משתדל לתת עדיפות גבוהה לפניות מזוגות שהם פסולי חיתון: אנשים שהחוק במדינת ישראל מפלה אותם לרעה בגלל השליטה של הרבנות בנושא, שהזכויות שלהם נפגעות".
איך התגובות של המשפחות והאורחים למראה שלך כמחתן במקום הרב?
"לפעמים מתקשרת אליי מישהי לפני החתונה ואומרת שהיא אימא של החתן ומתחילה לשאול הרבה שאלות כמו 'אתה הרב? יש לך הסמכה? יש לך זקן?'. הרבה פעמים ההורים רוצים לדבר בנפרד, ואני עונה להם שאני לא עוקף את החתן והכלה; דברו איתם, אני אעשה את זה רק ברצונם של בני הזוג. התגובות של אנשים מעניינות. המון פעמים שואלים שאלות כמו 'האם הילדים יהיו ממזרים?' – הבורות בנושא הזה היא עצומה".
ויוה אלטרנטיבה
אברום בורג אינו לבד. יותר ויותר אנשים פרטיים, ובהם לא מעט מפורסמים, מתבקשים בידי זוגות העומדים בפני נישואים למלא את תפקידו המסורתי של הרב ולעשות את טקס החתונה שלהם. "יש עלייה מתמדת בביקוש ובמודעות למסלולים עוקפי רבנות בישראל, ויש אנשים שמצטרפים כל הזמן כעורכי טקסים, לא רק אלינו", אומר הרב החילוני נרדי גרין, מנהל אתר טקסים, שמעדיף להשתמש במונח "חתונות יהודיות חילוניות" במקום "חתונה אלטרנטיבית" הרווח.
"אני יכול להעיד באופן אישי שכאשר התחלתי, ערכתי פחות מעשר חתונות בשנה, ואילו היום אני עורך כ- 60 ויותר. מדובר לא רק בחתונות, אלא בכל טקסי החיים, חג ומועד. לחלק מהזוגות שאני מחתן אני עורך גם טקסי לידה", הוא אומר.
גרין מדגיש שבדומה לשאר עורכי הטקסים, הוא עושה זאת בצורה פרטית, "אף תנועה או עמותה לא משלמת לי משכורת, ואין לנו תורמים. לא מדובר בארגון ממוסד עם הגדרה חוקית, אלא ארגון שהוא קואליציה רופפת, או קבוצה של עורכי טקסים".
עורכי הטקסים שמופיעים באתר נבחרים בתהליך מיון וצריכים להסכים לקוד האתי של הארגון, והתנאי הבסיסי הוא שיש להם ניסיון קודם בעריכת טקסים והשכלה מתאימה בנושאי יהדות. "הבחירה של הזוגות בעורכי טקסים נעשית ישירות ללא תיווך", אמר גרין, "יש מאמר באתר שמסביר כיצד לבחור. הקריטריון הראשון והחשוב ביותר לבחירה הוא כימיה אישית. אבל על זה אפשר להוסיף מקצועיות, יכולת העשרה, ניסיון בעריכת טקסים, זמינות בתאריך, מרחק גיאוגרפי, עלות והתאמה ערכית".
בורג. 80 חתונות בשנה (צילום: פלאש90)הוא מספר שהידוען הראשון שהצטרף לאתר היה אברי גלעד, בשנת 2004. מאז הצטרפו ידוענים נוספים, ובהם הזמר יאיר ניצני, השחקן אלברט אילוז, ח"כ מרב מיכאלי והזמר והשחקן דן תורן. "גם אני הגעתי להנחיית טקסים דרך אברי גלעד", מספר תורן, "הוא פנה אליי פעם כשלא יכול היה להנחות טקס, והסכמתי. מצאתי את עצמי עושה משהו משמח ביום חגם של אנשים, אירוע מלא חיוכים ואושר, וזה תמיד עושה לי טוב לבוא ולדבר בזכות הזוג המתחתן". תורן עורך גם חתונות של זוגות בין תרבותיים וחד מיניים, מגזרים נוספים שאינם יכול להתחתן דרך הרבנות בישראל. "בנים עם בנות, בנות עם בנות, בנים עם בנים", הוא אמר, "לי זה לא משנה. תמיד יש מצב רוח טוב בחתונה".
האופציה האידיאולוגית
נוסף על זוגות שפונים לאנשים פרטיים בהיעדר אופציה אחרת לנישואים בישראל, יש קבוצה של זוגות אידאולוגיים, שלמרות שאין להם מניעה הלכתית להתחתן דרך הרבנות, הם בוחרים לפנות דווקא למסלולים עוקפים ולעצב את הטקס בדרכם.
"בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לעלייה מתמדת בכמות הפניות של זוגות אידאולוגיים", מספרת עו"ד סמדר דקל נעים, מנכ"לית "הויה", ארגון העוסק גם הוא בטקסי חיים, "מדובר בזוגות אשר מעוניינים להדיר רגליהם מהרבנות ועדיין מבקשים לקיים טקס חתונה עם חיבור לתרבות היהודית, אך בהתאם לערכי השוויון והחירות".
אילו שינויים מבקשים הזוגות המתחתנים להכניס בטקס?
"יש זוגות שרואים את עצמם מחוברים לתרבות היהודית והעברית, אך אינם מאמינים באלוהים – אתיאיסטים – אשר רוצים טקס שאוחז בסמלי הטקס המסורתי, אך בשינויי ניסוח של הברכות, כך ש 'ברוך אתה ה' מלך העולם' לא בא לידי ביטוי בהן. יש זוגות שרוצים טקס 'מסורתי, כהלכה' ובאמצעות התהליך איתנו, מעצבים טקס שבו נשמע קול הכלה. לאחרונה פונים אלינו יותר ויותר זוגות דתיים או מסורתיים המעוניינים בטקס הלכתי שאין בו קניין של הגבר על האישה".
גם אברום בורג מציין כי הקניין ההלכתי, שבו "קונה" החתן את הכלה במהלך הטקס, הוא הדבר המרכזי שנעדר מהחתונות שהוא עושה. "חתונה שוויונית היא חתונה ללא קניין, בלי טבעת שקונה את האישה", הוא אומר, "כעורך הטקס, אני מביע באירוע את התכנים המסורתיים עם השינויים הנדרשים. הרי, למשל, ירושלים אינה עיר חרבה; היא עיר ענקית ופורחת. אין טעם להתנהל בטקס בנושא הזה כאילו אנחנו עדיין בחורבן. במקום זה, אנחנו מכניסים את התכנים שחשובים לבני הזוג המתחתן. לפעמים זה דאגה לשלום, לזכויות אדם או לטבע החרב".
כלומר, אתה נותן להם יד חופשית בעיצוב הטקס עצמו?
"הזוגות היום יודעים מה הם רוצים ומכניסים לטקס את התכנים האישיים שלהם. אני תמיד מדגיש שאני לא מחתן – הם מתחתנים. למרות שאני משקיע בכל חתונה כ-15 שעות עבודה של פגישות והכנות, אני מקפיד שלא יהיו שום יחסים חומריים ביני ובין בני הזוג; אני לא קונה להם מתנה, והם לא נותנים לי כסף".
ויראו כי טוב
חלק מעורכי הטקסים מגיעים לתחום אחרי שנכחו בחתונתם שלהם. שרון מייבסקי, יוצרת תיאטרון ותסריטאית, התחילה לערוך טקסי חתונה בעקבות הטקס האורתודוקסי שלה. "לצערי, התחתנתי ברבנות", מספרת מייבסקי, "ולקראת החתונה שלי, כשהעמקתי בטקס ובמשמעויותיו, חוויתי משבר עמוק. האלטרנטיבות היו פחות מצויות אז, וכך גם הידע שהיה ברשותי. אם הייתי מתחתנת היום, לא הייתי עושה זאת ברבנות. אחרי החתונה החלטנו, האיש שלי ואני, לחפש את המקום או את התנועה שדרכה נוכל להיות חלק מהתיקון של המציאות הזאת. הצטרפנו לבית המדרש של הויה-טקס ישראלי, למדנו את הנושא, ומאז אנו חברים בתנועה, משיאים זוגות ותומכים אידיאולוגית ומעשית בכל יוזמה שמטרתה ליצור אלטרנטיבה לנישואין דרך הרבנות. מעבר לזה, ללוות זוג בדרך לחתונתו ולעמוד יחד עם הזוגות ובני ובנות משפחותיהם תחת החופה זה אירוע מרגש, ממלא וסוחף שאיני שבעה ממנו".
מה התהליך שאת עוברת עם בני הזוג?
"הדבר הראשון הוא תהליך יצירת הטקס. אני נפגשת עם הזוג פעמיים – מפגש היכרות ואז מפגש לימוד בן כמה שעות. אנחנו לומדים יחד את הטקס ואת משמעויותיו, את הטקסטים ואת הברכות, ואז מתחילים לפרק וליצור מחדש טקס שיכול להיות מבוסס על הטקס המסורתי בצורה הדוקה או רחוק ממנו. הכוונה הבסיסית היא להבין כל תו ותג מטקס החופה. מה זאת ברכת האירוסין, למה יין, מה משמעות הקידושין, הטבעות, הכתובה, שבע ברכות ושבירת הכוס. אנחנו מדברים גם על משמעות מבנה הטקס וגם על כל מרכיביו. אנחנו גם שואלים ביחד את השאלות על עצם החתונה, המחויבות, ההצהרה הפומבית כדי לנסות ולבסס את חשיבות הטקס וההצהרה נוכח המשפחות והקהילה. באיזו מידה הטקס רלוונטי לי ככלה או כחתן? מהם מקורות ההשראה הנוספים שלי ביצירת טקס שכזה? הזוגות משקיעים זמן ואנרגיה בכתיבת כתובה, ואם צריך, בניסוח מחודש של ברכות ואלמנטים אחרים בטקס".
בניגוד לרבים מעורכי הטקסים שבאים מהעולם החילוני, את אישה דתייה.
"באופן אישי, כעורכת חופות, אני תמיד מעדיפה טקסים המבוססים על הטקס המסורתי, שבסך הכול אני מאוד מאמינה בו, במבנה שלו, בטקסטים שבו ובמה שיש לו להציע, אבל במקביל, אני חושבת שהוא ראוי לחשיבה מחודשת לאנשים ולנשים שרואים לנגד עיניהם גם הדדיות, שוויון וחירות. עם זאת, לא אכפה את דעתי על זוג שמחליט שאלוהים, נגיד, אינו חלק מהיום הזה שלהם. אני גם משתדלת לא להצהיר הצהרות כגון 'ייהרג ובל יעבור' והולכת מאוד עם השכל הישר והאינטואיציה שלי, כמי שגם מרגישה את עצמה מחויבת למסורת ולתרבות היהודית וגם כמי שהחליטה לעבוד עם ציבור חילוני.
"כאישה דתייה זה מאתגר, אבל אלו אתגרים מצמיחים ומפרים. כמו כן, אני מקפידה לדבר עם הזוגות שאני מלווה על הסכמי קדם נישואין, על משמעות הקידושין מבחינת ההלכה ומבחינת המדינה, על היתרונות והחסרונות ועל האלטרנטיבות המשפטיות והטקסיות לנישואין דרך הרבנות. אני מאמינה שזוג שמסוגל לדבר על מציאות של שבר בחיי הנישואין ועל גירושין, חלילה, דווקא מתוך מקום שבו הזוגיות נמצאת בשיאה, עושה לעצמו שירות נהדר, לא רק מבחינת העתיד הלא ידוע, אלא גם באיזו התייחסות בוגרת, אוהבת וחברית אחד אל השנייה".
רוב הרבנים האורתודוקסים אינם מאפשרים לנשים להקריא את ברכות החתונה, ואילו את אישה שמחתנת." דן תורן: הגעתי להנחיית טקסים דרך אברי גלעד. הוא פנה אליי פעם כשלא יכול היה להנחות טקס, והסכמתי. מצאתי את עצמי עושה משהו משמח ביום חגם של אנשים, אירוע מלא חיוכים ואושר, וזה תמיד עושה לי טוב לבוא ולדבר בזכות הזוג המתחתן "
"מלכתחילה, יש זוגות שלא יבחרו בי בגלל שאני אישה, ומנגד, יש זוגות שיבחרו בי בדיוק בגלל זה. לא מעט מאיתנו, מהציבור הכללי, עדיין שבויים בתוך קונספציות של ייצוג סמכות ומסורת, ועל כן המחשבה שאישה תנהל את העניינים היא בלתי מתקבלת על הדעת מבחינתם. היות שאני גם אישה וגם דתייה, קרי, הגישה הדתית/מסורתית שאופפת את הציבור החילוני מובנת לי מאוד, אם כי אני ביקורתית כלפיה כפי שהיא באה לידי ביטוי, אני מאוד פתוחה לשאלות ולחששות שעולים מהמשפחות לפני הטקס וגם בערב החתונה ממש. בטקסים הראשונים זה לא היה קל, אבל כיום, אחרי שבע שנים של עריכת חופות, אני כבר יודעת להתמודד עם העניין, להיות סבלנית ועם זה, לשמור היטב על המקום שלי כאחד מגורמי הסמכות בערב הזה. אני באה כאשת מקצוע עם כל הכלים שלי, שהם גם רגשיים, גם אינטלקטואליים, גם אסתטיים, גם פרפורמטיביים. לפעמים שואלים אותי אם אני הרב. אני מחייכת ואומרת כן. ורגע אחר כך מסבירה מעט יותר מה אני עושה כאן הערב. בסופו של דבר, התגובות שאני מקבלת הן אוהדות ומפרגנות. גם אלה שאולי קשה להם אידיאולוגית עם האלטרנטיבה יודעים להעריך את האינטימיות ואת הספציפיות של הטקס הזה לחתן ולכלה ולקהל ולקהילה".