דר' דרור אסנת
חתונה יהודית הנה טקס מעבר. עוד על טקס, טקסים, טקסי מעבר וטקסי חיים.
ומה אתם יודעים על טקס החתונה היהודית?
למה, למשל:
- מקדשים פעמיים על היין?
- לא מברכים "שהחיינו"?
- שוברים כוס מזכוכית (דווקא)?
והתשובות הן . . .
להלן נסקור את השלבים המרכזיים בטקס חתונה יהודית, בדגש על משמעותם הסמליות והשתנותם לאורך ההיסטוריה. הטקס כולל מרכיבים מתקופות שונות, שהותירו "חותם" טקסי, הד למשמעות העתיקה, שאבדה לעתים. הידע שיש לנו על טקס חתונה יהודית הוא רחב אך אינו מלא. הוא נשען על מקורות מקראיים, ספרות חיצונית, המשנה, התלמוד, ספרות הגאונים, ספרי הלכה עולם השו"ת ועוד.
מהלך הטקס
לטקס חתונה יהודית יש מגוון רחב מאוד של מנהגים ומסורות מקומיות, של ארצות מוצא שונות, של זרמים וחצרות, ואפילו מנהגים משפחתיים.
אנו נתייחס למה שניתן לכנות טקס מסורתי "סטנדרטי", הלכתי רבני, שהוא הטקס הקנוני, הרווח והנפוץ (לפחות בישראל, לפחות עדיין).
על המשתה – המסיבה – האירוע – נדבר תוך כדי ובנפרד…
לפני שמתחילים:
הכלה יושבת על כסא ומקבלת האורחים.
החתן מכסה בהינומה את הכלה
"וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל … וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס … וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ ".
בראשית כ"ד, ס"ד – ס"ז.
וכשהיא מכוסה . . .
השלב הלימינאלי מאופיין בהסתרת הגוף . . .
הולכים לחופה. כך …
ההליכה לחופה – רמז לתהלוכת הכלה מביתה אל בית החתן.
וכשכולם מתחת לחופה . . . אפשר להתחיל.
אירוסים (=קידושים):
עורך הטקס נוטל כוס יין
ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ, עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין:
ונותן לחתן לשתות ולאם הכלה המשקה את הכלה.
. . . וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ . . .
תוספתא מסכת כתובות פרק א, ו:
אמר ר' יהודה: ביהודה בראשונה היו מפשפשין את החתן ואת הכלה ג' ימים קודם לחופה, ובגליל לא נהגו כן. . . ביהודה בראשונה היו מעמידין שני שושבינן, אחד משל בית חתן ואחד משל בית כלה . . . ביהודה בראשונה היו שושבינן ישנין במקום שחתן וכלה ישנין, ובגליל לא נהגו כן. כל שאינו נוהג כמנהג זה אינו יכול לטעון טענת בתולין:
רמב"ם יד החזקה – הלכות אישות פרק י, א:
הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה.
והבא על ארוסתו בבית חמיו – מכין אותו מכת מרדות.
ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה
עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו
וייחוד זה הוא הנקרא "כניסה לחופה" והוא הנקרא "נישואין" בכל מקום.
ענידת הטבעת
עורך הטקס מוודא שהעדים כשרים, ושהטבעת רכוש החתן. החתן עונד הטבעת על אצבע ימין של הכלה, ומברך: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, בְּטַבַּעַת זוּ, כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל:
מקודשת, מקודשת, מקודשת
קידושין, פרק א:
א,א האישה–נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים: נקנית בכסף, ובשטר, ובביאה. בכסף–בית שמאי אומרין, בדינר ובשווה דינר; ובית הלל אומרין, בפרוטה ובשווה פרוטה. כמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט, ובמיתת הבעל. היבמה, נקנית בביאה; וקונה את עצמה בחליצה, ובמיתת היבם.
דברים, כב :
(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ: (כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
בין הקידושים לחופה נוהגים לקרוא את (קיצור) הכתובה:
בראשית, ל"ד:
(יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה.
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים פרשה יז:
"כשם שבתפוסה נותן מיד, כך במפותה נותן מיד … מגיד שהוא עושה עליו מהר, ואין מהר אלא כתובה שנאמר "הרבו עלי מאד מוהר ומתן …
בבא קמא דף פט ע"א:
רבי מאיר… אמר: אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה… כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
הכתובה מגדירה התחייבויות הבעל וזכויות האישה:
ב__ בשבת __יום לחדש ____ שנת חמשת אלפים ושבע מאות __ לבריאת עולם למנין שאנו מנין פה ___. אנן סהדי איך ה"ה ________________ אמר להדא בתולתא מרת __
הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא במימרא ובסיעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין וסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא, ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא.
וצביאת מרת ___ בתולתא דא והות ליה לאנתו. ודין נדוניא דהנעלת ליה בין בכסף בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושא בשימושי דירה ובשימושא דערסא במאה זקוקים כסף צרוף. . . . לבד כל בגדיה ותכשיטיה וחפציה השייכים לגופה. . .
. . . אחריות שטר כתובתא דא נדוניא דין ותוספתא דא קבלית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקנא, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא נדוניא דין ותוספתא דא ואפילו מן גלימא דעל כתפאי, בחיי ובתר חיי מן יומא דנן ולעלם. . . . והכל שריר ובריר וקיים.
ולאחר הצילומים,
מפקידים למשמרת אצל אם הכלה.
"ויש אומרים ד"חופה" אינו יחוד, אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נשואין. ויש אומרים שהחופה היא שפורסין סודר על ראשה בשעת הברכה. ויש אומרים דחופת בתולה משיצאה בהינומא, ואלמנה משנתייחדו.
והמנהג פשוט עכשיו לקרות "חופה" מקום שמכניסין יריעה פרוסה על גבי כלונסות, ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים, ומקדשה שם, ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין, ואחר כך מוליכים אותם לביתם ואוכלין ביחד במקום צנוע, וזה החופה הנוהגת עכשיו".
שולחן ערוך, אבן העזר, סימן נה
ומברכים ברכות חתנים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. יוֹצֵר הָאָדָם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ. וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הָאָדָם:
שֹוֹשֹ תָּשִׂישֹ וְתָגֵל הָעֲקָרָה. בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ:
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים. כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשֹוֹן וְשִׂמְחָה. חָתָן וְכַלָּה. גִּילָה רִנָּה. דִּיצָה וְחֶדְוָה. אַהֲבָה וְאַחֲוָה. וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם. קוֹל שָׂשֹוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה. קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה משמח חתן עם הכלה.
סיבות לשבירת הכוס
להמעיט שמחה
קתרזיס
און החתן
בתולי הכלה
גירוש שדים ומזיקים
סמל ניתוק
הכלים השבורים
זכר לחורבן . . .
והחתן אומר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי,
אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי:
מזל טוב!!!